אני מתייחסת לאנרגיה שלי כמו למערכת הנהלת חשבונות. יש אנשים שקוראים לזה "תיאוריית הכפות" - הרעיון שאתה מתחיל את היום עם מספר קבוע של כפות, וכל פעולה, מהמקלחת ועד הגלילה בטלפון, עולה לך כפה אחת. כשנגמרות לך הכפות - נגמר היום. אבל בשבילי זה לא רק מטאפורה; זה תקציב פונקציונלי אמיתי.
אחרי 20 שנה עם פיברומיאלגיה וקוליטיס, הפסקתי לחפש תרופת פלא. אין כזו. כלום לא יגיע להציל אותך חוץ מעצמך. ברגע שמקבלים את זה, אפשר להפסיק להיות קורבן של הסימפטומים ולהתחיל להיות מנהל של האנרגיה שלך. וכשזה קורה, יש מאאאין סייגים. לדוגמה:
הוזמנת לאיזשהו מקום: אתה חושב: "ללכת לארוחת צהריים עולה 2 כפות." טעות. שכחת את מס הנסיעה. להגיע לשם עולה כפות. להתלבש עולה כפות. הרעש בחדר עולה כפות.
אל תרגיש רע אם אתה לא CFO מעולה. אני עושה את זה כבר שני עשורים ועדיין לא מדויקת ב-80% עם הכפות שלי. גם אתה לא תהיה. המטרה היא לא להיות מושלם, אלא להיות מודע לאיך אנחנו מוציאים את האנרגיה שלנו.
אנשים מבלים שנים בלרדוף אחרי "פתרון", וזה בזבוז עצום של מאמץ מנטלי. צריך לעבור דרך זה. להיות ממש בטוח שלא תגיע תרופת פלא להציל אותך - רק אתה עצמך. כשמבינים את זה, כלים לניהול האנרגיה שלך, כמו זה, עוזרים מאוד 🙂
הזמן עובר בכל מקרה. אז כדאי שתהיה זה שמחליט איך לבלות אותו!
בתמונה: רומינה עם האופניים שלה שכל כך קשה להכניס למעלית!
