אני מתייחסת לאנרגיה שלי כמו למערכת הנהלת חשבונות. יש אנשים שקוראים לזה "תיאוריית הכפות" - הרעיון שאתן מתחילות את היום עם מספר קבוע של כפות, וכל פעולה, מהמקלחת ועד הגלילה בטלפון, עולה לכן כפה אחת. כשנגמרות לכן הכפות - נגמר היום. אבל בשבילי זה לא רק מטאפורה; זה תקציב אמיתי.
אחרי 20 שנה עם פיברומיאלגיה וקוליטיס, הפסקתי לחפש תרופת פלא. אין כזו. אף אחד לא יגיע להציל אתכן חוץ מעצמכן. ברגע שמקבלים את זה, אפשר להפסיק להיות קורבנות של הסימפטומים ולהתחיל להיות מי שמנהלת את האנרגיה שלה. וכשזה קורה, יש מאאאין סייגים. לדוגמה:
הוזמנתן לאיזשהו מקום: אתן חושבות: "ללכת לארוחת צהריים עולה 2 כפות." טעות. שכחתן את מס הנסיעה. להגיע לשם עולה כפות. להתלבש עולה כפות. הרעש בחדר עולה כפות.
אל תרגישו רע אם אתן לא CFO מושלמות. אני עושה את זה כבר שני עשורים ועדיין לא מדויקת ב-80% עם הכפות שלי. גם אתן לא תהיו. המטרה היא לא להיות מושלמות, אלא להיות מודעות לאיך אנחנו מוציאות את האנרגיה שלנו.
הרבה אנשים מבלות שנים ברדיפה אחרי "פתרון", וזה בזבוז עצום של אנרגיה מנטלית. צריך לעבור דרך זה. להיות ממש בטוחות שאף אחד לא יגיע להציל אתכן - רק אתן עצמכן. כשמבינים את זה, כלים לניהול האנרגיה פתאום הופכים הרבה יותר הגיוניים 🙂
הזמן עובר בכל מקרה. אז כדאי שתהיי זו שמחליטה איך לבלות אותו!
בתמונה: רומינה עם האופניים שלה שכל כך קשה להכניס למעלית!
